אביבה גרוס מרגלית
לוגותרפיסטית וקואצ'רית
הפסיכולוגיה של הפחד: ממנגנון הישרדות למשמעות
פחד הוא רגש שכולנו מכירים מקרוב. הוא עשוי להופיע בכפות ידיים מזיעות, בדפיקות לב מואצות או בתחושת קיפאון פתאומית כשאנחנו חשים מאוימים. למרות התחושות הלא נעימות, הפחד איננו אויב — הוא שליח עוצמתי וכלי הישרדות חשוב. המפתח איננו להעלים את הפחד, אלא להבין מה הוא מנסה לומר לנו וכיצד נוכל לצמוח דרכו.
המדע שמאחורי הפחד
כאשר המוח קולט סכנה, האמיגדלה "מדליקה מתג". הורמוני לחץ כמו אדרנלין וקורטיזול מציפים את הגוף, הנשימה מואצת והשרירים נמתחים. זהו מנגנון הילחם או ברח הקלאסי — הכנה של הגוף לעימות או להימלטות.
אך הפחד משפיע גם על החשיבה. הקורטקס, החלק ההגיוני של המוח, עלול "להשתתק" זמנית, וקשה לחשוב בבהירות. זו הסיבה שאנו עלולים להגיב בעוצמה לדבר שאינו מסוכן באמת — לקפוץ מרעש פתאומי או להיכנס לפאניקה בבית רדוף רוחות.
באופן מעניין, פחד והנאה קשורים זה בזה. אנשים שאוהבים סרטי אימה או רכבות הרים חווים עלייה בדופמין — ה"חומר הכימי של ההנאה" במוח — מה שהופך את החוויה למלהיבה.
פחד כאתגר
בעוד שהמדע מסביר כיצד פחד פועל, הוא לא מלמד אותנו מה לעשות איתו. כאן נכנסת הלוגותרפיה — גישתו של ויקטור פרנקל, המתמקדת במשמעות.
ניתן לראות בפחד הזמנה — אתגר לצמיחה. התמודדות עם פחד אינה אומרת שאיננו פוחדים עוד; היא אומרת שאנו בוחרים לפעול למרות הפחד. בכל פעם שאנו צועדים קדימה, גם אם ברעד, אנו מחזקים את האומץ שלנו.
הלוגותרפיה על פחד
פרנקל לימד שניתן למצוא משמעות גם בתוך מאבק. באמצעות התעלות עצמית — שינוי המוקד מעצמנו אל דבר גדול מאיתנו, בין אם אהבה, ייעוד או ערכים — אנו משתחררים מאחיזת הפחד. הפחד הופך לפחות שאלה של "מה מאיים עליי", ויותר שאלה של "מה קורא לי קדימה".
לדוגמה:
- הורה עשוי להתמודד עם פחד מלדבר בגלוי כדי להגן על ילדו.
- אדם באבל עשוי להתמודד עם פחד מחשיפה רגשית מחדש בקשרים חדשים.
- מתבגר עשוי להתמודד עם פחד מכישלון — אך בכל זאת לנסות ולהצטרף לנבחרת.
בכל אחד מהמקרים, המשמעות היא זו שנותנת אומץ.
מה הפחד מבקש לומר
הפחד איננו מטרד בלבד — הוא נושא מסר חשוב:
- "זה חשוב לי." — אנחנו לא פוחדים מדברים שלא אכפת לנו מהם.
- "שים לב." — הפחד מחדד את תשומת הלב שלנו.
- "יש לך בחירה." — אנחנו יכולים להתכווץ לאחור או לצעוד קדימה.
כשנקשיב לעומק, הפחד יכוון אותנו אל הערכים והפוטנציאל שלנו.
לחיות מעבר לפחד
הפחד הוא חלק מהיותנו אנושיים, אך אין לו שליטה על חיינו אלא אם ניתן לו אותה. כאשר אנו משלבים את המדע של הפחד עם חכמת הלוגותרפיה, נוכל לראות בו לא רק מנגנון הישרדות — אלא מורה דרך.
אומץ איננו היעדר פחד. אומץ הוא הבחירה לפעול מתוך משמעות, גם כשאנחנו פוחדים.
המטאפורה של ויקטור פרנקל – "המהלך הטוב ביותר בשחמט"
בספרו "האדם מחפש משמעות" משתמש ויקטור פרנקל במטאפורה של "המהלך הטוב ביותר בשחמט" כדי לתאר את האתגרים שאנו פוגשים בחיים. כולנו משחקים על אותו לוח, עם אותם כלים ועם אותם חוקים, וכולנו יכולים ללמוד את אותם מהלכים ואסטרטגיות. הצלחת המשחק תלויה בידיעת השחקן, בניסיונו ובאישיותו. ידע בלבד אינו מספיק — כדי לשחק היטב, עלינו לדעת מהו המהלך הנכון לרגע הנוכחי.
המהלכים הקודמים שלנו משפיעים על ההווה אך חלפו — הם תרמו לאופן שבו אנו בוחרים לפעול כעת. איננו יודעים אילו מהלכים נבצע בעתיד, אך ביכולתנו להשתמש בידע ובניסיון שצברנו כדי לבחור את המהלך הנכון ביותר לרגע זה.
כך גם בחיים — עלינו להחליט ולבחור מהי ההחלטה הנכונה או הפעולה המתאימה ביותר "בתוך גבולות יכולתנו", כלומר לעשות כמיטב יכולתנו, ברגע נתון, תוך הבנה שהבחירות שלנו ישפיעו על העתיד, אך אין לנו שליטה מלאה על מה שנפגוש בו.
פרנקל מסביר שכאשר אנו פוגשים אדם במצוקה אובדנית, עלינו לעזור לו להבין כי התנהגותו דומה לשחקן שחמט שמול מצב שנראה לו קשה מדי, פשוט מפיל את הכלים מהלוח — מפר את כללי המשחק ובוחר לסיים אותו, במקום לחפש פתרון למצב שבו הוא נתון.
על האדם להבין כי משחק שיש בו ערך, כמו חיים בעלי משמעות, איננו קל — הוא כולל אתגרים, הצלחות והפסדים. אמנם המטרה היא לנצח, אך הערך והמשמעות נמצאים בכל מהלך ובכל רגע של המשחק, בלי קשר לאורך המשחק או לתוצאתו.
אני מאמינה כי במצבים מסוימים המטאפורה של האיגרוף מתאימה אף יותר. גם כאן יש חוקים אוניברסליים ותנועות שניתן ללמוד, כוחות שניתן לפתח ולהשתמש בהם, מודעות לחוזקות ולחולשות של עצמנו ושל היריב, וגמישות וערנות לפעול ולהגיב בהתאם לכל מצב ברגע נתון.
ניסיון, גמישות, אומץ, נחישות, כוח נפשי וגופני, אמונה בעצמנו ובכוח עליון, וקבלה — כל אלה מעניקים יתרון. אך החשוב מכל הוא היכולת למצוא משמעות וערך במה שאנו עושים, במה שאנחנו, ובמה שיש.
חשוב לזכור שסבל בלתי נמנע הוא חלק מהחיים, ועלינו לעשות ככל יכולתנו כדי למנוע או להפחית סבל שניתן למנוע — באמצעות מיומנות, חכמה וניסיון. כשאנחנו נופלים — עלינו לקום ולהמשיך להילחם. אך כשאיננו מסוגלים לקום, עלינו לבחור לנוח ולהחלים, כדי לשוב ולצבור כוח לסיבוב הבא; ללמוד מהכישלון או מההפסד, ולהפוך חוויה שלילית להזדמנות לצמיחה.
פרנקל מדגיש כי המהלכים שאנו עושים צריכים להיעשות "בתוך גבולות יכולתנו", וכי יש לקחת בחשבון את מצבנו הפנימי ואת אופיינו, ולפעול בתוך גבולות המצב כדי "לעשות את המהלך הטוב ביותר האפשרי בכל רגע נתון" (מתוך "הרופא והנפש", עמוד 60).
איננו יכולים לדעת מראש מה יהיו החלטותינו או פעולותינו, אך מוטלת עלינו האחריות לבחור נכון ולפעול בהתאם לרגע ולנסיבות — ולעשות כמיטב יכולתנו בכל עת. נכתב על־ידי אביבה גרוס מרגלית
האמונה הלוגותרפית כי אין דבר כזה "מקרה אבוד"
"מקרה אבוד" מניח כי אין תקווה, אין משמעות ואין טעם; שאין אפשרות לשינוי או להצלחה, שאין בחירה או אחריות – ואין משמעות. האמונה הלוגותרפית היא ההפך הגמור: שאין מקרים אבודים. עד נשימתנו האחרונה יש מאבק להיאבק עליו, משמעות לגלות, ערכים לממש, בחירה לעשות, אחריות לקחת, ותקווה.
האסיר הממתין לעונש מוות, המטופל הסופני — שניהם יכולים לחיות חיים מלאי משמעות וכל המשתמע מכך, משום שהחשיבות טמונה בכל רגע בעל ערך, ייחודי, יקר וחד־פעמי. אין זה משנה כמה רגעים כאלה יהיו, אלא עד כמה נצליח למצות את הפוטנציאל של כל אחד מהם.
סבל, מחלה או התקרבות אל המוות עשויים להיות הזרזים לחשיפת הכוחות והיכולות שהיו רדומים לאורך החיים עד לאותה נקודה. פרנקל דיבר על מושג ה"סרטן" (crabbing) — שכאשר אנו שואפים להשיג מטרה מסוימת, עלינו לכוון גבוה יותר; כי כאשר אנו מכוונים רק אל המטרה עצמה, אנו עלולים להחמיץ את הפוטנציאל המלא שלנו.
כאשר אנו מחליטים שאדם או מצב הם "מקרה אבוד", אנו שוללים אפשרות, תקווה ופוטנציאל, ובכך פועלים בניגוד לעקרונות הלוגותרפיים — ערכים, אחריות, מצפון, והתעלות עצמית. נכתב על־ידי אביבה גרוס מרגלית
גמישות רוחנית
ויקטור פרנקל כותב על חשיבותה של הגמישות הרוחנית כתגובה נחוצה למצבים של תסכול, חוסר הצלחה, או ירידה ואובדן משמעות הנוגעים לערכים האישיים שלנו. אם מסיבה כלשהי איננו מסוגלים לממש את הערכים שבחרנו, עלינו להיות גמישים דיים כדי לגלות ערכים אחרים שנוכל להגשימם.
אני מאמינה כי גמישות רוחנית חיונית בכל תחומי החיים, שכן אנו פוגשים שוב ושוב מחסומים ואתגרים, ובלי היכולת להיות גמישים — לא נוכל להתקדם או להצליח.
אני רואה את החיים ואת הצורך בגמישות זו כמו זרם מים — עלינו לזרום כמים, וכשאנו נתקלים במכשול החוסם את דרכנו, עלינו לשנות כיוון בעדינות, לזרום מסביב, מתחת או מעל, כדי להמשיך בדרכנו. נכתב על־ידי אביבה גרוס מרגלית
סבל אנושי יסודי
להיות אדם פירושו לחוות סבל. המטרה היא למצוא משמעות למרות הסבל, ולהבין כי באמצעות ערכים עמדתיים חיוביים ניתן להגיע להישגים פנימיים משמעותיים.
בחיים, אדם יכול להיות חולה — גופנית, נפשית או נואולוגית — אך לא לחוות סבל. עם זאת, קיים סבל שמעבר למחלה — סבל אנושי יסודי, הנובע מעצם מהות החיים והקיום. במקרים כאלה, הניתוח הקיומי (Existential Analysis) בגישה הלוגותרפית עשוי להיות הדרך המאפשרת לאדם לפתח את יכולתו להכיר בסבלו ולחוות אותו באופן שמוביל להתפתחות ולמימוש ערכים עמדתיים.
לעיתים רק באמצעות סבל אמיתי יכול האדם להגיע למילוי עצמי עמוק, ולגלות בתוכו יכולת טרנספורמטיבית של משמעות, עמידות וצמיחה. זוהי גישה הפוכה לשיטות פסיכותרפיות אחרות, כגון הפסיכואנליזה, שבהן הדגש הוא על חקירה של ה"אני" והאינסטינקטים של הסתמי (Id).
בלוגותרפיה קיים ערך בהישג הנולד מן המאבק — בהישגים ובמשמעות המתגלים דווקא מתוך סבל אנושי אמיתי. נכתב על־ידי אביבה גרוס מרגלית
מאמרים אלה נכתבו על־ידי, נא לא להשתמש בחומר ללא רשותי. תודה!